פציעות ספורט - הראיה המערכתית 

פציעות ספורט - הראיה המערכתית הנטייה המיידית בפציעה כל שהיא זה להסתכל על מקום הפציעה ולהסיק ששם גם הבעיה. נטייה זו נובעת מהגישה המכאניסתית שהיכן שנשבר, נמתח, נקרע שם הבעיה ושם גם צריך לתקן. תפיסה זו נכונה כשמדובר בפציעות חבלתיות. אך כשמדובר בפציעות על רקע שחיקה ומאמץ, המהווים את מרבית מקרי פציעות ספורט הסיבולת, מדובר בעומסים המצטברים הגורמים לליקויים מערכתיים הפוגמים בהתנהלות הגוף כולו. העומסים המערכתיים המצטברים בסופו של דבר מתנקזים אל הנקודה החלשה במערכת ושם גם הפציעה. אך מקום הפציעה, הסימפטום, אין בו כדי להגיד ששם גם הבעיה. הבעיה, בה' הידיעה, הינה העומס המערכתי, ההתנהלות הלקויה. כשבוחנים את מכלול המרכיבים התורמים לעומסים המערכתיים יש כמובן להתייחס גם לסוג הפעילות ולמבנה האנטומי של הספורטאי. הטיפול סימפטומאטי מתייחס למקום הכאב כאשר הטיפול בראייה המערכתית לוקח בחשבון את התנהלות הגוף כולו ומצב מערכת העצבים כמערכת האחראית על ניהולו. שרשרת אופניים הנמצאת תחת עומס תקרע בחולייה החלשה. הבעיה, זה העומס, החוליה השבורה זה רק התוצאה, הסימפטום. כך גם גופנו. גופנו נתון לעומסים מצטברים הנובעים מעומסי האימון בנוסף לעומסים הנובעים מחיי היום יום (יציבה לקויה, הרגלי עבודה, מתח כימי ורגשי ועוד). כל עומס המופעל על גופנו יוצר גירוי על המערכת העצבית וכתגובה מערכת העצבית מגיבה, לרוב, בתגובה מגננתית תוך כדי הקשחת השרירים. לדוגמה, בזמן רכיבה גופנו רכון מטה וקדימה. כשהגוף כפוף קדימה מופעלים עליו כוחות הכבידה. עומסים אלו נקלטים על ידי חיישני מערכת העצבים וכתגובה, מערכת העצבית מעבירה פקודת כיווץ לשרירי הגב הגורמים להתקשחות עמוד השדרה. מטרת תגובה זו היא להגן על גופנו מפני המשך נפילה. כיווץ שרירי עמוד השדרה גורם לדחיסת חוליות עמוד השדרה אשר לוחצות את הדיסק ועלולות לגרום לפריצת דיסק. פריצת הדיסק זה לא הבעיה, זו רק ה"חולייה החלשה" בשרשרת הקינטית, הבעיה זה העומס המערכתי. כאשר בוחנים פציעות בכלל ופציעות ספורט בפרט קיימת חשיבות מכרעת בהבנה המערכתית. תיקון החוליה השבורה, טיפול סימפטומאטי במקום הפציעה, שבמקרים מסוימים חשוב, אינו פותר את הבעיה האמיתית, העומס המערכתי. זה מתחיל אולי בשריר תפוס, אח"כ חולייה ואח"כ איזו רצועה ואולי איזה גיד וכעת זה כל המערכת. כל עוד המתח המערכתי קיים, היום הפציעה בברך ומחר זה בגב. באם אתה ספורטאי השרוי בכרוניקה של פציעות ואינך מוצא מוצה מפציעות חוזרות קיים צורך בהתייחסות מערכתית. חישבו לרגע, משקולת הקשורה בתחתית חבל אט אט תקרע את סיבי החבל. שולחים את החבל לאבחון ואכן הבדיקה מגלה קרעים בסיבי החבל. לקרעים אלו קוראים : נקע, מתיחה בשריר, RUNNERS KNEE, ,ITB, מניסקוס, דיסקוס, אישיאס ויש עוד אלפי שמות כאלו. השם של הסימפטום אין בו כדי להעיד על הבעיה עצמה ולא על הטיפול. הטיפול הסימפטומאטי בבעיה זה לקבע בתחבושת את האזור הפגוע. החבל מחזיק מעמד לעוד מספר ימים או שבועות ושוב נקרע ואולי אף במקום אחר. טיפול מערכתי זה לשחרר את המשקולת, את העומס. במצב זה סיכויי ההחלמה של המקום הפגוע משתפרים. המערכת האחראית על התנהלות הגוף ברמה המערכתית זו מערכת העצבים. כל עומס המופעל על גופנו נקלט על ידי חיישנים עצביים - מכאנורצפטורים. חיישנים אלו מעבירים מידע זה אל מערכת העצבים וכתגובה נשלחים פקודות מוטוריות אל השרירים להתכווץ וזאת כדי לאפשר לגופנו לעמוד תחת העומס. ככל שעומסים אלו מתמשכים מערכת העצבית באופן תמידי,כרוני, ממשיכה להעביר פקודות כיווץ אל השרירים. הטונוס השרירי אינו בשריר כי אם במערכת העצבית. נתק את העצב והשריר יפסיק לעבוד לחלוטין. ככל שהעומסים בגופנו מצטברים, אט אט נוצרים מתחים על מערכת העצבית וזאת מנהלת את גופנו ברמה המערכתית בכיווץ. לא פעם אני פוגש ספורטאים שגופם מתפקד כמו אופניים כשהמעצורים בהם סגורים. זה לא כיף. ברכיבה, עבור אותו מאמץ, במקום לרכב 40 קמ"ש אתה רוכב 35 קמ"ש ושלא לדבר על השחיקה. לא אחת קורה שכתוצאה מפציעה גופך באופן אינטואיטיבי משנה את סגנון הריצה. נקע בקרסול יגרום לך להעביר משקל על הרגל הבריאה וזאת כדי להגן על הרגל הפגועה. מצב זה דורש שינוי בדפוס המוטורי של מערכת העצבים. ככל שהפציעה מתמשכת אט אט דפוס זה מושרש בתוך מערכת העצבית, זה דפוס הסתגלותי. גם לאחר חלוף הפציעה, מערכת העצבית ממשיכה לנהל את גופנו מתוך דפוס זה. כל דפוס הסתגלותי למעשה פוגם ומחליש את התנהלות הגוף ואז כעבור שבועות ואולי חודשים אנו מתעוררים לבעיה אחרת חדשה. "האם אתה חושב שבעיית הגב קשורה לנקע שהיה לפני מספר חודשים?" התשובה השכיחה "לא, מה הקשר? זה רגל וזה גב". בגופנו הכול קשור בכול והמערכת המקשרת ומתאמת את כל פעולות הגוף זו המערכת העצבית. בניתוח פציעות ספורט בהסתכלות המערכתית קיים גם הצורך בהבנה של עומסי האימונים האופייניים לסוג הפעילות. זה נדיר שרץ למרחקים יתלונן על כאבי כתפיים אך די שכיח לשחיין וההיפך, זה די נדיר לשחיין להופיע עם כאבי ברכיים (אלה אם שוחה סגנון חזה) ודי שכיח לרצי סיבולת. סוג הספורט, מן הסתם, יוצר עומסים אופייניים על קבוצות שרירים, פרקים, רצועות וגידים. בגדול, ריצה ורכיבה יוצרים עומסים על הגפיים התחתונות ועמוד השדרה ומרבית הפציעות האופייניות לענפי ספורט אלו הינם באזורים אלו (כף רגל, קרסול, ברך וגב). מנגד, שחיה יוצרת עומסים על הגפיים העליונות ומכך שגם מרבית פציעות הספורט בקרב שחיינים הם באזורי הכתפיים והשכמות. המבנה האנטומי הייחודי לכל ספורטאי אף הוא צריך להיכלל כפקטור בראיה המערכתית בהתהוותם של פציעות ספורט. מבחינה אנטומית קיים המבנה האידיאלי, אך אין אף ספורטאי הבנוי כך, זה רק מבנה וירטואלי. לכל אחד ואחת מאיתנו ישנו המבנה הייחודי שלו המגדיר גם את תפקודו. עם זאת שינויים חריגים במבנה השלד עלולים ליצור עומסים נקודתיים אשר תורמים להתפתחות פציעה באזור זה. ליקויים כמו : רגלי O (Genu varum), רגלי X( Genu valgum), עקמת (Scoliosis), פלטפוס (Pes planus), רגל קצרה (Anatonical short leg) הינם רק מקצת הדוגמאות לשינויים מבניים הגורמים לליקויים פונקציונאליים. לרוב אזורים אלה מהווים את החוליה החלשה בשרשרת המכאנית שלשם מתנקזים העומסים. בהיבט הטיפולי מניעתי, בהתחשב בעומסי האימון האופייניים לסוג הספורט ולעומסים הנובעים משינויים מבניים, יש צורך לכלול מרכיבים במערך האימון התורמים לחיזוקם הפונקציונאלי של אותם אזורים פגיעים. לדוגמה, רצים בכלל, ואלו עם ליקויים מבניים בגפיים התחתונות צריכים לשלב תרגילים פונקציונאליים לחיזוק כף הרגל, הקרסול והברך. תרגילים לחיזוק המערכת הפרופריוספטיבית Proprioceptive exercise כדוגמת תרגילים על פטרייה, פילאטיס. שיקום זה הינו גם החלק המשמעותי בשיקום פציעות ספורט. הטיפול המערכתי השיקומי בפציעות ספורט אם כך חייב לכלול את שיקום מערכת העצבים. שיקום מערכת העצבית מהמתח שנאגר בה, מהדפוסים ההסתגלותיים שהושרשו בה. יש צורך בשחרור מתח זה וכיול מחדש של המערכת. חישבו זה כמו מצב מערכת החשמל בבית, ככל שיש יותר מכשירי חשמל פועלים יש יותר מתח במערכת החשמל. כך גופנו, ככל ששרירי הגוף נוקשים, משמעותה, יותר מתח עצבי. בטיפול נקודתי אל השריר, בצורה כזו או אחרת (עיסוי, שיאצו) לשחרר את השריר ולחוש הקלה. אך כל עוד הפקודות, הדפוסים המנהלים את השריר מתמשכים, מחר, השריר יחזור למצבו התפוס. שיטה טיפולית חדשנית, NETWORK SPINAL ANALYSIS, המשלבת את יסודות הכירופרקטיקה וגילויים מתחום ה- NEUROANATOMY מאפשרת את שחרור המתח העצבי. Alf Brieg , נירוכירוג , זוכה פרס נובל, גילה שמתח בחוט השדרה משבש את ההתנהלות העצבית ובכך את הגוף כולו. Alf Brieg הגדיר מצב זה כ- Adverse Mechanical Cord Tension . על ידי מגעים מדויקים ומתוזמנים בנקודות אנטומיות שבהם חוט השדרה, המערכת העצבית, מתחברת אל חוליות עמוד השדרה, שלמעשה מהוות את הקשר היחידי בין מערכת העצבים למערכת השלד, מתאפשר שחרור מתח עצבי. שחרור מתח זה מאפשר לשרירים להרפות, לנוקשות להשתחרר, לנשימה להיות עמוקה יותר. למעשה טיפול זה מבצע מעין RESET , כיול מחדש, של מערכת העצבים ומאפשר שיפור בהתנהלות כל מערכות הגוף ברמה הפיזית, כימית ורגשיתמנטאלית. ספורטאים מדווחים: "אני רץ יותר קליל", אני יותר אנרגטי", "אני יותר ממוקד".